עד שהקשר מתחזק, אנחנו לא יודעים באמת מה קורה בצד השני. הפגישות הראשונות בתחילת הקשר ומה שקורה בניהן, הם החלק העלום ביותר והמאתגר ביותר בקשר.
כיון שאנחנו לא מכירים את האדם מולנו, לא יודעים למה לצפות, לא יודעים אם כדאי לפתוח את הלב, האם נפגע, האם ידחו אותנו או האם נגלה שהקשר לא מתאים לנו ונאלץ לדחות מישהו אחר. יש הרבה חוסר ידיעה וחוסר בטחון בשלב הזה.
לפעמים הצד השני לא מגיב בקצב שאנחנו מצפים ולא מתנהג בדיוק כמו שאנחנו רוצים.
אולי אנחנו רוצים להפגש יותר והצד השני עסוק, אולי אנחנו כותבים הודעה ולוקח זמן עד שיש מענה. לפעמים פגישה אחת טובה והשניה פחות.
האינסטינקט הראשון הוא לנחש ניחושים ולדמיין מה קורה בצד השני ולרוב אנחנו נוטים לצד הפחות אופטימי של הסיטואציה. הנטיה שלנו היא לרוב מונעת מהגנות, מחוסר רצון להיות דחוי, מחוסר מויטבציה להתעמת עם הפחדים העמוקים שלנו ואז אנחנו ממהרים לחתוך את הקשר.
אבל לפעמים הקשר הוא טוב לנו והצד השני רק צריך יותר זמן לעכל את הקשר, לחשוב אם טוב לו, להתרגל למצב זוגי.
מי שמקנה לעצמו עין טובה ויכולות תקשורת כנה. מי שנשאר קצת ולא בורח מיד, מצליח להתרגל לדברים חדשים, לתרגל מיומנויות זוגיות חדשות ולהגיע להחלטות הרבה יותר שקולות לגבי הקשר.
כל כך הרבה אנשים אמרו לי שבהתחלה היה נראה שזה לא זה, אבל הם נשארו עוד קצת וגילו שהקשר ממש מתאים להם, שמזל שהם לא הפסיקו אותו.
אחרי שחותכים קשר, קשה להחזיר, לכן תחשבו טוב טוב לפני ותתייעצו עם האדם הנכון לפני שממהרים להפסיק ואולי להפסיד משהו טוב.